עדיף שיט פרובוקטיבי ועמוק אבל גם אם זה פיתה עם חומוס זה בסדר.
הטופ שלי זה הסרטים האחרונים שנתתי להם 5.
טום אנון הוא חתיכת גאון ביצירת מופת כל כך חזקה שהצליחה להשפיע עליי ולהוציא ממני רגשות שבכלל לא חשבתי שאפשריים, זה סרט שהוא וואן לוקיישן, מתרחש בזמן אמת וזה על דייט שהולך בצורה מביכה, זה מראה צדדים נורא ריאליסטים והרבה מהרקע של הדמויות הוא כל כך Relatable בשבילי, שזה פשוט גורם לי להתחבר לסרט הזה ברמה גבוהה מאוד.
הרגישות של טום לביים את עצמו ואת השחקנית המעולה ששיחקה לצידו היא פשוט נוגעת ללב. זה בן אדם שמרגישים את הכאב שלו…
הופעה יוצאת מן הכלל של קארי גראנט ואודרי הופבורן, הבימוי סטנלי דונן מבריק והדרך שלו לספר סיפור שבנוי מאוסף של טוויסטים שמשפיעים אחד על השני הרגישה נורא יצירתית עם כל כך הרבה הקדשה לפרטים הקטנים שבעיניי זה ראוי להערכה.
הסרט לא מושלם וכן יש חלקים בהם השחקנים עושים איזה תנועה מסויימת או צוחקים במקום הלא נכון וזה מרגיש קצת מאולץ, אם זאת עדיין מדובר בסרט יצירתי בטירוף שמצליח להפתיע אותך עם תפנית בעלילה כל איזה 20 דקות, רואים שלאנשים היה…
מבוסס על מחזה משנות ה-90 שביים אותו במאי ומייקל שאנון גם כיכב שם, הסרט עוקב אחר שני אנשים די בודדים שנפגשים בסיטואציה בה אי אפשר להבדיל בין מה אמיתי ומה לא, דוגמא מצויינת לסרט שלוקח על עצמו לחקור את הנושא של סכיזופרניה בדרך כל כך מקורית ומעניינת, הסרט מדבר הרבה על להאמין לקונספירציה וליפול לתוך rabbit hole שרק מדרדר אותך לעשות דברים שבחיים לא היית עושה, ביקורת נוקבת על החברה בשימוש באנלוגיה חכמה בין החרקים לבין השימוש שלנו בטכנולוגיה, איך…
אני צריך לראות את הסרט הזה עוד פעם כי אני מרגיש שנכנסתי אליו במוד לא נכון כי באקט הראשון היה פשוט לא בשבילי, לא הצלחתי להתחבר והייתי די מבולבל מהסגנון או ממה לעזאזל קורה ולמה הוא מדבר כמו בוראט? אחרי זה נרגעתי והבנתי שמדובר בסרט די מיוחד שהוא בעיניי מה שנקרא מטא מודרניזם, השילוב של הסטייל הדוקומנטרי עם אירועים שהתרחשו אבל הכול מבויים ומתוסרט והבמאי בתפקיד הראשי אבל זה מטא אז זה אשכרה הוא, זה כמו הסרט הזה שניקולס קייג…
פארודיה על סרטי מארוול של מארוול.
אם במקרה יצאתם מהסרט מאוכזבים, אני יכול להבין אתכם, מדובר בסרט שונה לגמרי ממה שאנשים חיכו אליו, כל כך הרבה שיט מוזר שרק ריימי יכל להוציא בכזאת אי שלמות, בעיניי מדובר באחד מסרטי הגיבורי על המהנים ביותר שראיתי בזמן האחרון, הדיאלוג נוראי, חלק מהאפקטים קקה, הכול מרגיש כל כך ילדותי ומטומטם אבל איכשהו זה עובד, אם אתם הופכים את הצפיות שלכם ובמקום לצפות לסרט שבו הכול מתחבר ויש הרבה באלגן, מולטיוורס עמוק וסוף מספק…
פול תומס אנדרסון מספר סיפור אהבה בדרך הכי לא קלישאתית והכי מציאותית שיש, הדרך שבה הוא מראה את המתח שיש בין גרי לאלנה הוא פאקינג מטורף, הסרט נבנה ונבנה ונבנה וזה לפעמים מרגיש שזה מוביל לשום מקום, בדיוק כמו אהבה, הוא לא הופך את המציאות ליותר יפה על מנת להראות כמה אהבה היא טובה, הוא מראה לך עד כמה אהבה יכולה במקרים מסויימים להיות די חרא כדי שתעריך את הרגעים שבהם טוב, אני באמת חסר מילים, אני לא מפחד להגיד…